מסמכים להשמדה

איפה היית, כשהיה הפיגוע הראשון ברכבת הקלה?

2011-03-23T23:44:00.000+02:00

"הטרור חזר לבירה" אמרו הכותרות. השנה הייתה 2008, או 2011 או 2014. אני לא ממש זוכר.

תמונות מהבהבות של סירנות, רכבי ביטחון והצלה, צללים ודמויות ורחוב ירושלמי מלוכלך. זה היה תיק נפץ, שהפרשנים אח"כ קרקרו על שקיות ברגים שעטפו אותו וגרמו למספר הנפגעים הגבוה, או שזה היה פיגוע התאבדות אמיתי, עם חגורה, כמו בגוּד אול' 2002, שישאיר את הרכבת שחורה ומפוייחת. אולי בכלל זה היה פיגוע ירי, שהשאיר כמה אברכים מדממים על הספרים בישיבה? לא, זה מפיגוע אחר.

הסיפור הוא תמיד אותו סיפור, אתה שומע אמבולנסים ממהרים, מישהו עובר לידך ושואל אם שמעת, פותחים חדשות אבל יודעים מראש מה אומרים. התמונות הם אותם תמונות, רשת הטלפונים קורסת אבל כולם מנסים בכל זאת להוציא צלצול, כי לך תדע. אח"כ מגיעות התמונות, מישהי על אלונקה, שניים עם זקן וווסט צהוב רוכנים ליד כתם דם על רקע תחנת אוטובוס. אם התקשורת הגיעה מהר אז אפילו מישהו מרים פצוע צבוע אדום וצועק. אחרי חצי שעה יעלה על רקע התמונות מנהל בית החולים, ואם הפיגוע היה באופן יחסי קל תדבר האחות הראשית. השירים השקטים שמושמעים ברדיו בהמשך הם קלישאה, אבל אף עורך לא יעיז לשבור את המסורת. בבתי הדפוס כבר מכינים את צבעי השחור והאדום לכותרות של מחר.

כתב צעיר בדסק יציע את כותרת המשנה "פיגוע ראשון ברכבת הקלה", אבל העורך הותיק יגיד שזה נשמע כאילו יבואו עוד. שניהם, וגם המזכירה שבמקרה עברה לידם באותו הרגע יחשבו בלי קול שבין כך ובין כך יהיו ברכבת עוד פיגועים. המזכירה תמשיך לצלצל לאח שלה, שעדיין לא עונה.

ושום דבר אחר לא יקרה בעקבות זה. השמאל יבין שצריך להזיז את תהליך השלום ולהפסיק את הדיכוי. הימין יתפכח ויראה שבעצם אין עם מי לדבר ושצריך להחזיר את המחסומים. שניהם יאשימו את אוזלת ידה של הממשלה.

נשיא ארה"ב, ראש ממשלת בריטניה ועוד מנהיג אירופאי יגנו את הפיגוע. כמוהם יעשה גם יושב ראש הרשות או ראש הממשלה ברצועה, מי שיגיע קודם לדובר שלו. שנתיים לאחר מכן הוא יחתום על הוראה לתת מענק מכובד לאלמנת המתאבד. אשה מבוגרת ושמנה בעבאיה תציע בקלאוות לכתב טלויזיה בעזה. זו אותה אחת שחילקה גם בפיגוע הקודם, אבל אף אחד לא ישים לב. שבועיים לאחר מכן שלושה נערים יצאו מהקרוואן שלהם בשומרון ויבהילו באבנים רועה ערבי והעזים שלו. אחרי זה הם יכלו את זעמם בחלונות כפר סמוך ובמכונית אחת, זקנה. אולי יהיה מבצע, "חומה יצוקה 2", אולי הפיגוע יסמן את תחילתה של אינתיפאדה שלישית במספר, "התקוממות ערבית מזויינת" יתקן אותי אבא שלי, שחושב שצריך להיכנס בערבים אבל לצאת מהשטחים אחר כך.

שום דבר אחר לא יקרה.

באותו ערב ממש, אולי אפילו בזמן הפיגוע, השמש תשקע.

למחרת, היא שוב תזרח.

מזרח תיכון חדש.

בואו לא נזלזל בפייסבוק

2011-03-08T22:08:00.000+02:00

כתבה שלי באתר הגלוב כתגובה למאמר של סיני גז על השפעת (או אי-השפעת) אתרי המדיה חברתית על ההפיכות האחרונות בעולם הערבי.

איראניזציה

2010-07-06T09:42:00.002+03:00

באחד הארונות בבית של ההורים שלי יש מחברת איסוף בולים קטנה. באחת השבתות, כשהייתי ילד, אימי הראתה לי את הבולים הישנים שבה, יחד עם הסבר לכל בול מאיפה הגיע וממי. לקראת סוף המחברת היו שני בולים חומים מעניינים - בולים איראניים, מתקופת השאה, לפני המהפכה.

נזכרתי בבולים האלה בזמן האחרון בקשר למשברים הדיפלומטיים עם טורקיה. הרי ברור לכולם שיש פה יד מכוונת, שההנהגה הטורקית מבקשת להתרחק מישראל כדי להתקרב למדינות האסלאמיות. האם בעוד כמה שנים אמהות יראו לבנים שלהם מגבות ויספרו שאלה מגבות טורקיות, לפני המהפכה האסלאמית?

סוף טוב, הכל טוב?

2010-06-27T15:40:00.007+03:00

פרשית עמנואל הסתיימה לה סופסוף, ונראה כאילו כולם פתאום שמחים ומרוצים: החרדים הראו כמה הם נחושים לשמור על כ"ת הרבנים עד כדי מאסר, המערכת המשפטית הראתה שיש לה גבולות וששלטון החוק לא נרמס עדיין לחלוטין, מגישי העתירה יראו את הבנות שלהן לומדות ביחד עם המגמה האשכנזית, גם אם רק למשך שלושת הימים הקרובים עד לתחילת החופש הגדול. אפילו דרעי עשה סיבוב דאווין על הפרשה. סוף טוב הכל טוב?

אז זהו, שלא. בסופו של דבר החסידים יקבלו בית ספר במימון פרטי ופתור מהחובות של בתי ספר רגילים במדינה, כך שהקרע בין החינוך של הילדים שלהם והחינוך של הילדים שלנו* רק יעמיק.

העמידה האיתנה של החרדים על רגליהם האחוריות בנוגע להכנסת לימודי ליבה יגרום לכך שילד חרדי שירצה להתקבל למוסד אקדמי יעמוד בפני חומות אבן אדירות שימנעו ממנו כל מחשבה כזאת. לדידם של מנהיגי החרדים, בניגוד ללימודי הקודש מעצבי האישיות תמיד אפשר להשלים לימודי חול אך כמי שהתחיל לימודים ראליים השנה אני מבין כמה זה תלוש מהמציאות. אני מפחד שבעוד מספר שנים לא נראה חרדים באוניברסיטה כלל - אצלנו בקמפוס הם בודדים, אבל החרדים הבודדים שנמצאים מצטיינים.

לגבי אותן ילדות קטנות, אלו שלא הורשו להיכנס למגמה החסידית ושבעטיין הוקם הקיר המפריד בבית ספר, הרי בטח שvi לא יתקבלו לבית ספר שיוקם שנה הבאה.

בנוגע למערכת המשפטית - על אף שבית המשפט הראה שיש גבול לפגיעה המתמשכת בכבודו, החרדים הפגינו כוח אדיר והסבירו לכל מי שלא הספיק הבין עד כה שמבחינתם אנחנו הקוזאק, הפריץ, ושהאדמו"ר מוציא מפיו רק דברי אלוהים חיים, בניגוד לבתי המשפט שרוצים ברעתנו בלבד.

ולסיום, אף אחד לא נותן את דעתו לפגיעה בעותר וברב שאישר לפנות לבג"ץ ובהשלכותיה. נו, העיקר שכולם מרוצים.

* הממלכתי והממלכתי דתי.

הפלסטינים מחרימים את עיתון הארץ

2010-05-18T11:09:00.002+03:00

הרשות הפלסטינית פרסמה (PDF) רשימת מוצרים המיוצרים בתוככי הקו הירוק במסגרת קמפיין להפסקת שימוש במוצרים, ואף קבעה שנתיים עד חמש מאסר למי שיסחור במוצרים אלו (לא נכתב מה הדין במקרה של החזקה לשימוש עצמי). על מנת לספק את סקרנותי (האינטלקטואלית? הכלכלית?) דפדפתי להנאתי ברשימה. והנה, הפלא ופלא, בעמ' 52, בין כל המוצרים הקולוניאליסטיים המיוצרים על אדמות גזולות מבצבץ לו.. עיתון הארץ!

ראשית כל אני רוצה להודות לעיתון שככה תומך בתנופת התעשייה בהתחלויות. שנית, לטובת בריאותם של קוראיי השמאלנים נגלה שחלילה לא מדובר בעיתון עצמו כמובן אלא רק בעטיפת הניילון המיוצרת בשטחים.
ועכשיו אני תוהה, האם יתחיל השמאל להחרים את עיתון הארץ?

שטח M

2010-05-13T19:14:00.001+03:00

בשל פסיקת השופט בפרשת "האם המרעיבה", להשאיר את ילדיה בחזקתה, הכריזו בעדה החרדית על שטח אוטונומי חדש בירושלים: שטח M, שבו אין דריסת רגל לחוק הציוני.

וכיוון שהוציאו עצמם מן הכלל, למה שלא באמת נבצע, אנחנו הדתיים לאומיים, את ההפרדה מהם? אחרי ההפגנות משולחות הרסן שבהן אברכים צעירים הרסו רמזורים ושרפו פחים בירושלים, ההתעקשות על קברים באשקלון והמלחמה בציונות בכלל, למה שלא נגיד שזהו, אנחנו והם אמנם משתייכים לאותה דת (מה שהם לא יסכימו עליו), אבל איבדנו קשרים אחרים, מחויבות ורעות.

העדה החרדית איננה גדולה. אני בטוח שגם רבים החרדים שלא מסכימים עם השיטות שהיא נוקטת, עם הדעות והכיוון שאליה היא לוקחת את החברה החרדית. אבל דווקא משום שהיא כל כך קיצונית נסחפים אחריה הרבה אנשים, והיא זאת שקובעת את הטון לבחוץ בתקשורת וגם פנימה.

המימון שלהם בא מאיתנו. אני לא מדבר רק על הכסף הזורם לחברה החרדית (שאין מה להוסיף לכתוב לגבי הנצחת העוני בה), אלא ממקור נוסף: הכשרויות. הכשרות שלהם, בד"צ, היא התו תקן המחמיר ביותר, ולכן גם הפופולרי ביותר אצל מי שמבקש להחמיר בציבור הדתי.
אצל הציבור הדתי-לאומי שלא מבקש להיכנס יותר מדי לנבכי הכשרויות השונות וכן מאמין במוסדות המדינה - ועל כן בכשרות הרבנות הראשית, הגוף הנותן הכשרות ברוב המוצרים אינה משפיעה הרבה על בחירת המוצר - וזוהי הנקודה בה אנחנו יכולים להשפיע - אם את הכשרות נותן גוף שהוא לא רואה את עצמו שייך למדינה ונאמן למוסדותיה, למה אנחנו אלה שנממן אותו?

(עדכון: הנה, כבר לקחו לי את הרעיון.)

השופט

2010-05-11T11:12:00.008+03:00

אתמול סערו הרוחות בעקבות הידיעה על מניעת בית משפט להביא את התינוקות שנולדו מאם פונדקאית לאבות הומוסקסואליים. כמובן שהזכירו את חרדיותו של השופט, וברחבי הרשת היה גם מי שהזכיר את משה דרורי וקרא לא לתת לחובשי כיפה לשמש כשופטים. בשלב מסויים אפילו שמעתי ברדיו את המשפט "התחרדות מערכת המשפט".

כשלעצמי נראה שיש הרבה מקום להקל על הזוג ורקע משפטי רלוונטי אין לי, אבל בקריאה קצת יותר מתעמקת של הכתבה בלט לי לעין הקטע הבא:

משפטן בכיר הסביר כי הזעם שהתעורר על החלטת השופט מרכוס בפרשה נובע מכך שעד כה, למרות שהדבר אינו מעוגן בחוק, נהגו השופטים לאפשר לעבור בדיקת אבהות בדיעבד. "משפטים בנושאים כאלה מתקיימים בדלתיים סגורות, אך ממה שידוע לי, לא זכור לי מקרה שבו בית משפט לא אישר לבצע את הבדיקה".

רוצה לומר, שופטים עקפו את החוק עד היום ונתנו לקיים את הבדיקה ובכך להביא את הילדים המאומצים (ממדינה, שכאמור בכתבה הקודמת, מקלה מאוד על הפונדקאות) אך השופט הפעם הפסיק את המנהג ובדק מה לחוק יש לומר בעניין.

מי שבאמת טובת הזוג לנגד עיניו או אפילו טובת זוגות הומוסקסואליים נוספים שירצו להביא בצורה זו ילדים, היה מפנה את דעת הקהל לשינוי החוק ולא לעליהום על השופט, שאין לו את השקפת העולם ה"נכונה".

דיון תאלוגי מרתק

2010-04-29T12:56:00.002+03:00

רגע, אז מה בעצם גורם לרעידות אדמה?

למתקדמים בלבד

לא, לא רוצה

2010-04-27T18:01:00.006+03:00

לאחרונה קמה תנועה חדשה - "השמאל הלאומי". הם עשו הרבה רעש כשפרסמו מניפסט חדשני שקורא לחזור לערכים הישנים של השמאל. חבר יקר שלי, גיל, כתב אז כמה הערות, למה הוא לא מוכן לקבל את המסמך הדמגוגי שלהם. אחרי שקראתי את ההערות נהיה לי חשק לכתוב על המקבילה שלהם- "אם תרצו".

אז קודם כל, למה מקבילה? כי שתיהן קבוצות צעירות יחסית, שמדברות על חזרה לשורשים. שתיהן משתמשות היטב במדיה החדשה - השמאל הלאומי קבעה את הדף הראשי שלה להיות עמוד ב"פייסבוק", בעוד אם תרצו מפרסמת שירי מחאה ויוצאת במסעי פרסום. שתיהן נזהרות בהגדרה של עצמן, לשמאל התווסף לאומי ואם תרצו מתעקשים שהם בכלל לא תנועת ימין.

"אם תרצו" תפסו את המבט שלי מוקדם. הם נשמעו רעננים ומעוררים. הם העלו דעות מעניינות, הגיוניות ובאופן כללי, נשמעו כמו קבוצה צעירה ואידאליסטית. אבל משהו השתנה. אני מניח שהם ראו שאין באזז, שההצלחה שלהם מדשדשת. הפריצה המחודשת שלהם התחילה ברגע שמצאו אויב: הקרן החדשה והנשיאה נעמי חזן.

שלא תחשבו לרגע: התחקיר שהם עשו לגבי הקרן החדשה ודו"ח גולדסטון מרתק, אבל הצורה שבה הפרסום נעשה, של נעמי חזן כבעלת קרן ירוקה, השאיר טעם רע בפה. כנראה אין מנוס מזה, חשבתי, אתה לא קיים אם אתה לא עושה רעש.
מאז הספיקה הקרן לתבוע שיורידו את הפרסומות, ואפילו הודיעה שהפרסום הזניק לה את התרומות. בעקבות הפרסום הדו"ח נדון בכנסת ואם תרצו חככו את ידיהם בהנאה.
מאותו זינוק לתודעה הציבורית המשיכו לעלות חברי אם תרצו "על הסעיף". כנראה שהם נהנו מהתגובות (האוהדות ושלא אוהדות) ומהאזכורים בכלי התקשורת והמשיכו ברשימה של פעילויות שרק מושכות יותר יותר לכיוון הפופוליסטי, הצעקני והפנאטי.
השיר החדש של עמיר בניון*, שמפנה אצבע מאשימה נגד כל השמאלנים הבוגדים (וגררה תגובות משעשעות ברשת על השירות הצבאי שהזמר עצמו עשה), חלוקה ביום הזיכרון של תפילת יזכור עם נוסח חדש שמזכיר גם את אלה שפועלים נגד צה"ל בנוסף לחללים. לאן עוד אפשר לרדת?

ומשום מה דווקא מה שהכי גרם לי לרצות להתרחק מהקבוצה הזאת הוא פלייר שלהם שהתגלגל לידיים שלי, תגובה לכל התגובות שהיו על התבטאות המדען הראשי של משרד החינוך - זה שאמר שצריך לזכור שאבולוציה היא רק תיאוריה ושההתחממות הגלובאלית היא לא עובדה מוכחת. אם תרצו השוו את התגובות, שקראו להדחתו, לתגובת הכנסיה להודעה של גלילאו שהשמש אינה סובבת סביב הארץ.
עכשיו בחייאת. אם אתם ימניים** והמדען חובש כיפה, אתם חייבים לתפוס את הצד שלו? אי אפשר להודות שזו הייתה אמרה אומללה, שגם אם הדברים שלו נכונים הוא היה צריך לסייג אותם הרבה יותר? אי אפשר לפתור את העניין בכך שהוא אמר את זה לפני שנכנס לתפקיד (כי מי שממלא תפקיד במשרד החינוך לא יכול להשמע כמו אחרון הבריאתנים האוונגליסטים בארצות הברית)? למה חייבים להתריס, להאבק, להגיד ש"אנחנו" תמיד צודקים ושכו-לם נגדנו?

גם אם קבוצה מודיעה שהיא נגד הגדרות היא נופלת לאותה הקטגוריה בדיוק. חבל.

הרבה זמן חשבתי שאין דבר כזה, ימין ושמאל פוליטי בארץ. שהגבולות הטשטשו מזמן. עכשיו הבנתי שגם אם אתה לא יודע או לא רוצה להגדיר מה אתה, אתה פשוט מגדיר את עצמך על פי מה שאתה לא.

*שאני אחפש לכם כל קישור? תמצאו לבד. נו, קרציות.
** נו, ציונים.

Old school

2010-03-28T16:15:00.004+03:00

בשישי ביקרתי רחוקת משפחה מבוגרת, שלא ראיתי הרבה זמן.

הגעתי מהר ליישוב המרוחק בו היא גרה אבל הייתי צריך לעשות כמה סיבובים לפני שמצאתי את הכניסה לבית. הישוב השתנה מעט, בתים חדשים, גדולים, לא יפים בהכרח, גדלו פה ושם כמו עשב. כשנכנסתי אליה לחצר הגשם פסק, והכל היה שטוף וירוק. החצר תחומה בשני מבנים ישנים, אורווה ולול. חניתי באמצע החצר הקטנה, ועצרתי שנייה כשיצאתי מהאוטו להריח את הדשא הרטוב ולהסתכל על לבני המדרכה בקרבת הבית, האדומים והאפורים ששיחקתי עליהם בילדותי. מאחורי האורווה אפשר היה רק קצת להציץ על חלקת עצי השקד הוורודים היפיפים שפרחו מאחור.

נזהרתי לא להיתקל במתלה הכביסה הגדול, זה שהיה גבוה משאתקל בו פעם, עליתי בשלושת המדרגות ודפקתי על הדלת.

היא שמחה כל כך לראות אותי, אחרי שנים שלא ביקרתי שם. קטנטנה, עם שיער שכולו לבן, היא פתחה את הדלת, חיבקה ונישקה אותי ובמשך כל השיחה שלנו דרשה שאני יאכל משהו.

היא סיפרה לי על הניקיונות לפסח שסיימה עכשיו, ובנימה מתנצלת הוסיפה ש"מה היא כבר יכולה לעשות בגילה".

אחרי שכנועים מרובים ("אבל כבר אכלתי לפני שהגעתי לפה!") נכנעתי וביקשתי חביתה. היא הוציאה מחבת קטנה, חתכה פנימה קוביית חמאה שגרמה לעורקים שלי לסמור ושברה שתי ביצים כתומות כתומות לתוך גביע קוטג' ריק. מהמקפיא היא הוציאה שקית עם גבינה צהובה מגורדת ושפכה בצורה נדיבה לתוך הגביע.

כשהחביתה התחממה על האש היא הוציאה צלחת פלסטיק כחולה ישנה, שהספיקה בדיוק לחביתה, והגישה לי עם אשל ולחם אחיד. אני עדיין יכול לשחזר את הטעם בפה.

אמרתי לה שכבר הבנתי שאי אפשר להיכנס לבית של גברת הונגרייה ולצאת בלי שאכלת. סיפרתי לה על סבתא, שלמרות שהיא כבר מטופלת וסיעודית כשאנחנו באים לבקר היא עדיין כועסת עלינו שלא צלצלנו מראש כדי שתוכל להכין לנו משהו לאכול.

תוך כדי שאכלתי היא סיפרה לי קצת היסטוריה, איך היה לפני המלחמה, איך היא חזרה מהשואה ועל סבתי מצד אמי שטיפלה בה. את השואה היא הזכירה בחטף, יותר בשפת גוף מאשר במילים, בנענוע ראש ובעצימת עיניים. היא סיפרה לי קצת איך הכירה את בעלה, שהיה מבוגר ממנה ב12 שנה ועל ההחלטה שלהם לאמץ ילד, כיוון שאחרי מה שעברה כבר לא יכלה להביא ילדים לעולם.

כשסיימתי לאכול, בקשתי שתראה לי את הבית - כילד שיחקתי רק בחוץ והכרתי רק את המטבח שבכניסה. היא הראתה לי את הממיר החדש שישב מעל הטלוויזיה בסלון, וסיפרה שהיא עדיין מסתכלת על אותם הערוצים שהיו לה קודם ועל היום שחשבה שהייתה רעידת אדמה אבל בסך הכל זה היה הממיר שהחליק מעל הטלוויזיה. עברנו בחדר אורחים הקטן, שעל קירותיו היו תלויות תמונות של כל המשפחה, בחתונות ובגיוסים, ואילן יוחסין שהנכד פעם הכין.

ההורים שלי הגיעו לאחר מכן ואני כבר הייתי צריך לעזוב. אבל הטעם הישן המשובח של הפגישה נשאר לי לכל הסופשבוע.